יום ב', ל’ בכסלו תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  מדרשת הרי גופנא 02-6568894  
אתמול נערך הכנס השמיני של במעבה ההר, הנה כמה דברים שנכתבו לאחר הכנס החמישי:

אתמול נערך הכנס השמיני של במעבה ההר, הנה כמה דברים שנכתבו לאחר הכנס החמישי:מיד אחרי חג הסוכות, בכ"ה בתשרי, התקיים זו השנה החמישית ביישוב חשמונאים כנס במעבה ההר במערב בנימין. כבכל שנה קרוב ל-400 איש מכל רחבי הארץ באו להקשיב להרצאות על תגליות ומחקרים חדשים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של האזור. נושא חדש-ישן שבו עסקו 3 מהמחקרים החדשים שהוצגו בכנס היה זיהוי מקומם של העי, בית-אל ואתרים מקראיים שונים שמוזכרים בתיאורי נחלת בנימין שבספר יהושע ובמקורות נוספים. מה ניתן כבר לחדש בנושא זה? לכאורה, זיהוי האתרים המקראיים היה תמיד נושא מרתק אצל חוקרי הארץ, אך זיהויים של בית-אל העי ושאר ערי בנימין נידונו כבר פעמים רבות במאה וחמישים שנות גיאוגרפיה-היסטורית ונראה כי הנושא מוצה עד תום. אולם מסתבר שהארץ צופנת בתוכה עוד סודות וגילויים רבים, ועבודות ארכיאולוגיות מהשנים האחרונות שופכות אור חדש בנושא. אחד מהדוברים הראשונים בכנס היה ד"ר בריאן ווד, ארכיאולוג שהוא גם אוונגליסט נוצרי אדוק, שהגיע במיוחד מארה"ב ארצה לביקור של 48 שעות כדי להציג את מחקרו הארכיאולוגי על מיקומה של העי. קהל המאזינים, על אף שלא מורגל להרצאות בשפה האנגלית, נשאר מהופנט למשמע הממצאים החדשים שהציג ד"ר ווד מחפירותיו בשנים האחרונות בחורבת מקטיר, לא רחוק מהיישוב גבעת אסף. ד"ר ווד נמנה על תלמידיו ועמיתיו של ד"ר דיויד ליוינגסטון, הארכיאולוג האמריקאי שחפר מעל 20 שנה בכפר הקדום בפסגות בשנות ה-80 וה-90 בנסיון לזהות שם את העי, ושנפטר בשנה האחרונה. שניהם נמנים על אסכולה הסוברת כי יש להשתמש בארכיאולוגיה של ארץ ישראל על-מנת לאשש את הכתוב בתנ"ך ולא כדי לנסות להפריך אותו. בהתאם לכך, וכמו מעט חוקרים נוספים בארץ, ערערו ווד וליוינגסטון על הזיהוי המקובל של העי בחורבת א-תל, תל גדול הנמצא בפאתים הצפון-מערביים של הכפר דיר-דבוון, כקילומטר וחצי מזרחית לגבעת אסף. בא-תל נחפרה לפני עשרות שנים עיר כנענית גדולה שחרבה עוד לפני תקופת האבות ועליה הוקם כפר קטן יותר בתקופת התנחלות והשופטים. הקשר בין השמות "עי ו"תל", מיקום החורבה ממזרח לכפר ביתין (בית-אל הקדומה), והימצאותו של גיא גדול מצפון הספיקו בשביל מרבית החוקרים בעבר ובימינו בכדי לזהות במקום את "העי" המוזכרת בספר יהושע כעיר הראשונה שנכבשה ע"י בני ישראל לאחר נפילת יריחו, ושתיאורה בפסוקים מלא פרטים גיאוגרפיים המתאימים למרחב שמסביב לחורבת א-תל. בעקבות זאת טענו חוקרי מקרא כי סיפור כיבוש העי ע"י יהושע הומצא ע"י "כותבי התנ"ך", שכן בפועל העיר היתה חרבה כאלף שנה לפני בוא יהושע בן-נון, ובתקופתו דוקא חזרו להתישב בה, בניגוד למתואר בפסוקים. חוקרים המייחסים מהימנות היסטורית לכתוב בתנ"ך התקשו לקבל מסקנה מרחיקת לכת זו וטענו כי אם הממצאים לא מתאימים, כנראה מדובר בטעות בזיהוי. את "העי" הציעו לזהות בכפר דיר דבוון עצמו, בחורבת חיאן הסמוכה או בחורבת מרג'מה המרוחקת, בצמוד לכביש אלון. ליווינגסטון, כאמור, חיפש את העי באתר הקדום שביישוב פסגות, אך מסתבר שהשרידים מהתקופה הכנענית באתר זה דלים במיוחד. זו הסיבה שהניעה את ד"ר ווד לחפור החל מסוף שנות ה-90 בחורבת מקטיר, כקילומטר וחצי מערבית לחורבת א-תל, בצמוד וממזרח לכביש 60. אמנם במרבית הזמן עסוק הצוות של ווד בחשיפתו של כפר יהודי שהתקיים בימי הבית השני ועד למרד בר-כוכבא באתר, אך בהרצאתו הציג ווד שרידים אחרים שנתגלו באתר ובהם חומה בצורה ושער עיר מן התקופה הכנענית שחרבו בשריפה בסוף התקופה. לדבריו, אתר זה הוא אתר העיר "העי" והוא מקווה להמשיך ולחשוף אותו בעונות הבאות של החפירות שמתקיימות כל שנה באביב ובקיץ.בין אם נקבל את הצעתו ובין אם לא, הרי שלא רחוק מערבה משם, בזיהוי שאין מי שמערער עליו (כמעט), נמצא הכפר ביתין המשמר את שמה ומיקומה של העיר בית-אל. הכפר נחפר ע"י משלחת אמריקאית בשנות ה-30 ובשנות ה-50 ונמצאה בו עיר מהתקופה הכנענית ועיר נוספת מהתקופה הישראלית ואף מתקופות מאוחרות יותר. בחפירות ניסו החופרים לאתר מקדש או אתר פולחני כפי שמופיע כמה מקומות בתנ"ך, אך ללא הצלחה. נראה כי הסיבה לכך היא שהאתר המקודש של בית-אל אמור להיות ממוקם מחוץ לעיר. האתר מוזכר לראשונה בספר בראשית כמקום בו בנו אברם ויעקב מזבח, בהולכם על הדרך הראשית בין שכם ובין באר-שבע. לפי התיאור בפסוקים המזבח שמוקם מחוץ לעיר מכונה "בית אל", לעומת העיר עצמה המכונה גם בשם הקדום "לוז". נתונים גיאוגרפים חשובים המופיעים יותר מפעם אחת בנוגע לאתר זה הם שהאתר ממוקם "בין בית אל ובין העי", "בית אל מים והעי מקדם" – כלומר ממזרח לעיר עצמה וממערב לעיר העי. חלוקה דומה בין האתר "בית-אל" ובין העיר "לוז" מופיעה בתיאור נחלות הגבול בין נחלות שבטי אפרים ובנימין בספר יהושע. הגבול מתואר כעולה מיריחו להר בית-אל. בדרכו מערבה הגבול עובר מ'בית-אל' לכיוון 'לוז', ומשם ממשיך מערבה. כלומר ישנו מקום המכונה בית-אל הנמצא ממזרח לעיר עצמה המכונה לוז, וברור שהכוונה לאתר המקודש שנמצא מחוץ לעיר לוז, שלימים תיקרא בית-אל. סביר להניח כי אותו אתר מקודש מחוץ לבית-אל הוא גם האתר בו הקים ירבעם את עגלי הזהב עם פילוג הממלכה, וששם היה המזבח שעליו התנבא עמוס הנביא ושאותו הרס המלך יאשיהו.היכן נמצא אותו אתר מקודש? ההצעה שהיתה מקובלת עד היום זיהתה את המקום עם אתר בשם "בורג' ביתין", דרומית-מזרחית לכפר ביתין, שאת שרידיו יכול לראות היום כל מי שנוסע על כביש 60 בין גבעת אסף לעפרה. "בורג'" זה השם הערבי למצודה ששרידיה ניכרים ובולטים גם היום, שאותה בנו אנשי הממלכה הצלבנית בימי הביניים כחלק ממערך מצודות השולטות על דרך ההר המרכזית. מתחת ולצד אותה מצודה קטנה נראים סימני כנסיה מתקופת המשנה והתלמוד, שככל הנראה מסורות נוצריות ייחסו אותה כיושבת על אותו אתר מקודש בו חלם יעקב על הסולם עם המלאכים בדרכו חרנה. פרופ' יואל אליצור מעפרה כתב בזמנו מאמר מקיף על המסורת באתר זה ובו התווה גם את הגבול בין שבטי בנימין ואפרים העולה מיריחו לבית-אל דרך ואדי מכוך, הכפר דיר-דבוון ודרך אתר זה. אולם נראה שיש לדחות הצעה זו, שכן היא נתקלת ב-2 בעיות: האחת היא חוסר התאמה בין קו הגבול שהתווה אליצור ובין הכללתה של עפרה, המזוהה בכפר א-טייבה מזרחית לעפרה של ימינו, כאחת מערי שבט בנימין ביהושע יח, למרות שהיא נמצאת מצפון לקו גבול זה בשטח שלכאורה שייך לאפרים. חוקרי מקרא שונים הציעו לפתור בעיה זו על-ידי שיוך רשימת הגבולות ורשימת הערים של בנימין לתקופות שונות (ועל כך ניתנה הרצאה נפרדת בכנס). ז'אבו ארליך, גם הוא מעפרה, הציע שעפרה, בית-אל ואולי אף ערים נוספות היו ערים מבדלות של בנימין בתוך נחלת אפרים, בדומה לערים המובדלות של אפרים בתוך מנשה. אולם אם נישאר דבוקים לכתוב בפסוקים נראה כי הפתרון המתבקש הוא להתוות את קו הגבול בין נחלות השבטים מעט צפונה, כך שעפרה תימצא בצד הבנימיני-דרומי שלו. מי שהתווה קו גבול שכזה היה פרופ' יהודה אליצור (אבא של יואל). קו הגבול ששירט עובר על קו טופוגרפי הגיוני וברור בו עוברת עד היום דרך ראשית המחברת בין יריחו לרמאללה, החוצה את צומת רימונים. דרך זו עולה על קו רכס אחיד מיריחו ועד למרגלות הר חצור ומשם חוזרת דרום-מערבה לבית-אל, בדיוק כפי שמופיע בפסוקים. בורג' ביתין לא נמצא על קו גבול זה ועל כן קשה לזהות אותו עם האתר המקודש שאמור להימצא על קו גבול זה. בעיה שניה, חמורה אף יותר, בזיהוי המקובל של האתר המקודש עם "בורג' ביתין" היא היעדר ממצא ארכיאולוגי מתאים. ב-3 סקרים שונים שנערכו באתר בעשרות השנים האחרונות לא נתגלו שרידים הקדומים לימי הבית השני, כשרובו המובהק של הממצא הוא מימי המשנה והתלמוד, תקופה שממנה ככל הנראה החלה להתגלגל המסורת על קדושתו של האתר, אך לא לפני כן.הצעה אחרת שמוזכת הרבה לאחרונה היא הצעתו של ד"ר חגי בן-ארצי מהיישוב בית-אל לזהות את המקום עם גבעת הארטיס, בצפון היישוב. באתר ישנם שרידי כפר עתיק, קבר שייח ועץ אלון קשיש, ולדברי בן-ארצי ניתן לראות שרידים של במה ומקדש מתקופת ממלכת ישראל. אולם הצעה זו קשה עוד יותר. מלבד העובדה שהממצא הארכיאולוגי במקום מצביע על ישוב מימי הבית השני ומתקופת המשנה והתלמוד ולא קודם, המיקום של האתר, כ-5 ק"מ מצפון לכפר ביתין, לא מאפשרים לזהות אותו עם אתר חלום יעקב המכונה "בית-אל". אמנם זה טוב וחשוב למשוך תיירים למקום, אך את מיקומו של האתר המקודש יש לחפש במקום אחר. הפתרון לבעיית מיקומו של האתר המקודש, שהוצג בכנס האחרון, הובא גם הוא בסיוע עבודות ארכיאולוגיות שמתבצעות לאחרונה. בחודשים האחרונים החל פרוייקט "סקר דרום השומרון החדש", פרוייקט רב-שנתי המשותף למדרשת הרי גופנא, קמ"ט ארכיאולוגיה ביו"ש והמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. במסגרת פרוייקט זה נסקרים מחדש מעל מאתיים אתרים מאזור מכמש ובית-חורון בדרום ועד להר כביר ואלפי מנשה בצפון, בהם יש חשד לשרידים יהודיים מתקופת בית ראשון או שני. במסגרת סקר זה נסקר ביסודיות אתר ללא שם בנ.ג. 914 מדרום לעפרה, שנמצא מצפון-מזרח לכפר ביתין. באתר נתגלו ושורטטו כ-6-7 מבנים – חלקם מתקופת ממלת ישראל וחלקם אולי עוד מתקופת האבות. את האתר, שנמצא רק כ-900 מ' מצפון לבורג' ביתין, נראה שיש לזהות כאתר המקודש של בית-אל. המיקום שלו ממזרח לבית-אל ומצפון-מערב לעי, היכן שלא תהיה, הימצאותו בנקודה הגבוהה ביותר באזור בית-אל כיאה לאתר מקודש בתקופות הקדומות והימצאות שברי כלים רבים מתקופת אברהם אבינו וירבעם בן-נבט הופכים אותו למועמד הטוב ביותר למיקומו של האתר מחוץ לבית-אל, שם הקימו אברם ויעקב מזבח, ולהבדיל, ירבעם בן נבט את עגלי הזהב. ככל הנראה לאחר חורבן ממלכת ישראל, המסורת באתר זה נשכחה, ובתקופת השלטון הנוצרי-ביזנטי החליטו לזהות את האתר מעט דרומה משם ב"בורג' ביתין".